בדומה לערים רבות ברחבי פולין של המאה ה-19 והעשורים הראשונים של המאה ה-20, הייתה גם צ’נסטוחובה עשירה בחיים רב תרבותיים ובדוברי שפות שונות. העיר הייתה מפורסמת, כמו גם היום, בציור הפלאי של הבתולה הקדושה אשר משך עולי רגל מכל רחבי פולין והעולם. צ’נסטוחובה הייתה מקום שבו המוני אזרחים בעלי מסורות שונות ובני דתות שונות נהנו לטייל לאורך רחובה הראשי, שדירת הבתולה הקדושה מריה, שם ניהלו שיחות בפולנית, יידיש, רוסית וגרמנית. מעל לגגות הבתים השקיפו המגדלים של הכנסיות הקתוליות, כיפתו המדהימה של בית הכנסת החדש, הכנסיות האוונגליסטיות והאורתודוקסיות. בימי השוק מלאו השוק הישן והחדש אנשים דוברי שפות שונות, כולם עסוקים בסחר מכר. לאור מיקומה של העיר בסמוך לגבולות של האימפריה הרוסית, של פרוסיה ושל האימפריה האוסטרו הונגרית, התפתח בה בהתמדה מגוון תעשיות, אומנויות וענפי מסחר.
מתוך השראה דתית, נהרו מיליוני עולי רגל אל המנזר “יסנה גורה”, התפללו כדי להתחזק באמונתם בתקווה לעתיד טוב יותר – להם, ליקיריהם ולאומה הפולנית כולה. צ’נסטוחובה הייתה לא רק גם ביתם של קתולים אלא גם של נוצרים אורתודוקסים, אוונגליסטים ויהודים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היוו היהודים שליש מתושבי העיר. יהודי העיר הדתיים שמרו על מסורותיהם ומצאו בדת מקור השראה וכוח כדי להתגבר על תלאות היומיום.