שני השווקים גם יחד, החדש והישן, היו גדושים בשורות ארוכות של דוכנים, שהציעו מגוון מוצרים, פירות, ירקות ומוצרים אחרים. באוויר נשמעו קולות הרוכלים היהודים שהכריזו בקול על מוצריהם. סוחרי רחוב פשטו על שני השווקים ועל השדרה הראשונה, ומכרו שם שרוכי נעליים, סיגריות, מוצרי יוקרה, בייגלעך, שוקולד, ירקות, פירות, סוכריות צמר גפן, גלידה ומי סודה בחודשי הקיץ. ב-1934, הועברו דוכני המסחר מן השוק החדש לאזור זבודזיה. חנויות היהודים היו בדרך כלל בגודל בינוני, הן היו ממוקמות ברחובות הצדדיים והיה להן רק חלון ראווה אחד. הם נשארו פתוחות כל עוד הייתה תנועת קונים. בדרך כלל נהג בעל החנות לעמוד בחזית החנות וחיכה שם ללקוחות. חנויות שבבעלותם של סוחרים יהודים עשירים היו ממוקמות ברחובות הראשיים של העיר ובייחוד לאורך שדירת הבתולה הקדושה מריה, הם מכרו סחורות מן האיכות המעולה ביותר ללקוחות בעלי אמצעים. עם זאת חנויות אלה היו מועטות מאוד.