חינוך
301
חדר, הוא בית ספר יהודי דתי לבנים מגיל 8 עד 13 והחדרים הופעלו באופן פרטי. מוסדות אלה הציעו שתי רמות חינוך, הראשונה – לימוד עברית (קריאה וכתיבה) ומבוא לתנ”ך. הרמה השנייה הוקדשה ללימודי התלמוד. כיוון שתכנית הלימודים לא כללה נושאי חולין, היו ילדים יהודים שלמדו גם בבתי ספר עירוניים כדי שיוכלו להתקבל לגימנסיה הממשלתית. רק לפני מלחמת העולם השנייה הפכו החדרים לבתי ספר יסודיים (תכניות הלימוד בהם כללו גם מקצועות ליבה לא דתיים). ב-1912, היו צ’נסטוחובה 32 חדרים.
ישיבות, הן בתי ספר תיכוניים שהעניקו חינוך תלמודי לבנים שסיימו את לימודיהם בחדר וביקשו להמשיך בקריירה דתית. היו צ’נסטוחובה שתי ישיבות מפורסמות והן: “כתר תורה” שאותה ניהל האדמו”ר מרדומסקו (הממונה על הישיבה היה לייבל קנטור, ומנהליה היו מיכל שווצרבאום וראובן רכטמן), והישיבה של הרב מוויירושוב.
גני ילדים, בשנות השלושים התחנכו ילדים יהודים בשישה גני ילדים פרטיים בניהולן של: זופיה ויינשטוק, מריה פרייזרוביץ’, לוטה פקטור, בלה ליפשיץ, אגודת הצדקה ליהודים וי.ל. פרץ “סטז’ח’ה דזייצייצה”.
בתי ספר יסודיים, ב-1917 היו חמישה עשר בתי ספר יסודיים ציבוריים ופרטיים שבהם התחנכו ילדים יהודיים. ב-1939 התחנכו ילדים יהודים בשלושה בתי ספר יסודיים ציבוריים: בית הספר היסודי מס’ 12 ברחוב פז’מיסלובה 14, בית הספר היסודי מס’ 13 ברחוב נרוטוביצ’ה מס’ 19/23G, ובית הספר היסודי מס’ 15 ברחוב נרוטוביצ’ה 19/23G. כל אחד מבתי ספר אלה העסיק גם מורים יהודים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם למדו ילדים יהודים גם ב-6 בתי ספר יסודיים פרטיים או שנוהלו על ידי אגודות שונות: בית הספר היסודי של אגודת בתי הספר התיכוניים והיסודיים (שנוסדה ב-1934 ומושבה היה ברחוב יסנוגורסקה מס’ 8/10). בית ספר יסודי פרטי לבנים “חורב” , בית ספר יסודי פרטי לבנים “טאובה ויינברג” (שנוסד ב-1924 ומושבו היה ב: al. NMP 20), בית ספר יסודי פרטי ברק יוסלביץ’ בגימנסיה על שם ד”ר פיליפ אקסר (שהוקם ב-1932, ושכן ברחוב פוכה 24).
בית הספר היהודי למלאכה שפעל בתלמוד התורה של צ’נסטוחובה הוקם ב- 1898. באותה שנה ממש הקימו האחים הנריק ויוזף מרקוספלד בניין בן שלוש קומות כדי לשכן בו את בית הספר אשר הופעל בעיקר הודות לסבסוד של משפחת מרקוספלד, וכן מכספים של הקהילה היהודית צ’נסטוחובה והוועדה להתיישבות יהודית. לבד ממלאכות לימדו את התלמידים רוסית, פולנית, גרמנית ועברית, אריתמטיקה, גאומטריה, אלגברה, פיזיקה, שרטוט ידני וטכני, חשבונאות, טכנולוגיות לעיבוד מתכת ועץ. תקופת הלימודים בבית הספר נמשכה 4 שנים והתקבלו אליו בוגרי בתי ספר יסודיים ומי שעברו בהצלחה מבחני קבלה.
הגימנסיה לבנים של החברה לבתי ספר תיכוניים יהודיים נוסדה ב-1917 ביזמתם של הנריק מרקוספלד, זנדשטיין ומוקראווער. תחילה שכן בית הספר ברחוב דמברובסקייגו 3א, אך ב-1936 הוא הועבר לבניין חדש שהוקם ברחוב יסנוגורסקה 8/10. מנהליו היו: ד”ר שמעון בריש, ד”ר מאייר בלבן, ד”ר דוד איינהורן, ד”ר פיליפ אקסר, יקוב בלט, ד”ר וולף אניספלד, והמורים כללו בין היתר את יקוב בלט, שמשון יקוב בול, אוטו יקוב פינקלשטיין, ד”ר בנדיקט אליאש גונצברג, פרץ הלמון, שרה הפטקה, איזידור לידחובר, דבורה לנגר, לאון מאימיו, גוסטבה מונטגובה, דוד נייגר, שמחה רובינשטיין, רייזל ספרובה, בטי שכטרובה, אברהם ויינברג, פרץ ווילנברג, איזק זקס, אוגניה ברוקמן. בשנות השלושים נעשתה חלוקה רשמית בין גימניסה לבנים ולבנות. אחר כך הפך בית הספר למשותף לשני המינים.
הגימנסיה של ד“ר פיליפ אקסר ללימודים משותפים לשני המינים הוקמה ב-1925. היא שכנה תחילה ברחוב קילינסקייגו 25 ולאחר מכן ברחוב פוכה 24. המנהל וגם הבעלים של בית הספר היה ד”ר פיליפ אקסר. בין מורי בית הספר היו: זיגמונט ברנדלביץ’, מייצ’יסלב דורינג, סטפן קונרסקי, תאופילה מינצובנה, ברוניסלב שומכר, מינה ווגלרובנה, זדזיסלב ורובל, שאול וייצברג, ברוניסלבה זלצמנובנה, קלרה אקסרובה.
בתקופת הרפובליקה השנייה של פולין, למדו צעירים יהודים בגימנסיה הציבורית לבנים על שם הנריק סיינקייביץ’, בגימנסיה הציבורית לבנים על שם רומואלד טראוגוט, או בגימנסיה הציבורית לבנות על שם יוליוש סלובצקי.
בפקודת המושל הגרמני של ראדום מ 22 בנובמבר 1939 נסגרו כל בתי הספר היהודיים ונכסיהם עוקלו. 88 מורים יהודים צ’נסטוחובה נרצחו בשואה.