פסל פרי יצירתו של שמואל ווילנברג – טרבלינקה

הפקודה הראשונה של הגרמנים לאחר הירידה מהרכבת ברמפה בטרבלינקה ולפני ההתפשטות וכניסה לתאי הגזים הייתה “לחלוץ  נעלים ולקשור אותם יחד בשרוך”. בפסל נראים אב ובנו, אשר זה עתה ירדו מהרכבת בטרנספורט שהגיע, האב כבר חלץ נעליו, יחף,  מסייע לבנו האוחז את השרוך בידו לחלוץ את נעליו.

וכך תאר זאת ווילנברג בספרו:

 

” הרכבת עצרה שוב, ואחר כך החלה לנוע בכיוון הפוך. הקרונות טולטלו

 

בחוזקה. מבעד לחלון ראיתי שרוב הקרונות נשארו בתחנה, בעוד שכמה

 

קרונות ובהם שלנו נדחפו אט-אט על ידי קטר למסילה צדדית [..] פתאום

 

בתוך היער, בצד המסילה, ראיתי צריפים ומיד אחריהם ערמה ענקית של

 

נעליים, שבני-אדם מתהלכים בתוכה ומסביב לה [..] מצאתי את עצמי

 

במגרש שמשני צדדיו צריפים שהמרחק ביניהם כשלושים מטר [..] עמדתי

 

בקצה הצריף, בתוך המון גברים. כחמישה-עשר יהודים, סרטים אדומים  על

 

זרועותיהם, פקדו עלינו לשבת על הקרקע, לחלוץ את נעלינו ולקשור אותן

 

בזוגות”.